אז ככה…
ערב אחד לפני מספר ימים, דמעו עיניי מרוב התרגשות לקראת תחילת הלימודים האקדמיים במכללת אחווה .
מי היה מאמין???? גם לא אני. לא האמנתי אף פעם שאתקבל למכללה אקדמית או בכלל אהיה מסוגלת ?!
בתאריך07/05/17 נכנסתי בפעם הראשונה למכללת גל שבאשדוד .
שובצתי לקבוצת "נתיב 4". לא הבנתי למה לי כל זה ומה אני עושה פה בכלל.
כולי מקובצת מרגישה כמו עכבר לכוד במלכודת, כועסת על כל העולם כולו.
אנשים מחייכים זה לזה ולא ברור לי למה. מה גורם להם לחייך ? הרי הכל אפור קהה ומעונן.
נכנסנו לכיתה והחלה הכרות ראשונית עם מרצי המכללה .
המחשבות שהיו לי אז : "למה אנשים הזרים האלו שואלים אותי כל מיני שאלות ? בטח לא כי באמת מעניין אותם או אכפת להם ממני! למה שמישהו בכלל ירצה לעזור לי?? להקשיב לי?? לאהוב אותי?? מי אני ??? אני כלום!! …
חשבתי אז, שלעולם לא אצליח כלום ושום דבר .
כעבור חצי שנה בלבד החיים שלי השתנו ללא הכר. ב 180 מעלות ! ממש כך !
היום אני יודעת ומסוגלת לאהוב,להכיל , להקשיב , להגשים חלומות , ללמוד , לתת ובעיקר אני יודעת מה זה – ביטחון עצמי .
כל זה לא היה , לו לא הייתי עוברת את הקורס "נתיב".
בזכות אותם "האנשים הזרים", כך קראתי להם בהתחלה, קיבלתי הזדמנות "לחשוב אחרת ".
במהלך כל הקורס לא וויתרו עליי. אהבו אותי באמת, הקשיבו לי בהקשבה מלאה, חיזקו אותי כשהייתי חלשה, חיבקו אותי כשהייתי עצובה, בכו יחד איתי כשבכיתי אני .
כל זה אותם האנשים המרצים היקרים,שבזכותם נעשה מהפך בחיי.
בזכותם קיבלתי משמעות לחיים שלי .
למרצים היקרים :
צ ל י ל ה
נעה
מיכל
אושרה
מרגריטה
ישי
תודה תודהתודה .
בבקשה על תפסיקו !!!
יש עוד אנשים שזקוקים לכם , ל "נתיב".
אנה כהן.
גאה להיות בוגרת קורס שיקום "נתיב 4" .
מכללת גל אשדוד .
